ט.מ., בתה של אחת מידידותיי הטובות, היא אולי דוגמא טובה לתמונת המצב שהצגתי. היא בת 29, נאה מאוד, בעלת תואר ראשון במנהל עסקים, העובדת מזה מספר שנים בתפקיד בכיר באחת החברות המובילות בישראל בענף המזון, ומשתכרת שכר נאה ביותר, המאפשר לה להחזיק דירה שכורה ורכב.
ט.מ. עושה חייל בעבודתה, לה היא מקדישה בין 10 ל-12 שעות ביום, והיא אינה מסתירה את העובדה, שבכוונתה להגיע ביום מן הימים – ומוקדם ככל שניתן – אל התפקידים הבכירים באמת בחברה.
כיוון שאת רוב שעות היום היא עושה בעבודה, במהלך השבוע היא אינה מרבה לצאת ומעדיפה לבלות בגפה – בביתה. מפעם לפעם, בעיקר בסופי שבוע, היא יוצאת לבלות בפאבים ובמועדונים, בצוותא עם שתיים-שלוש חברות קרובות, רווקות אף הן.
אמה, חברתי הטובה, לא מסתירה את תמיהתה על העובדה שבתה לא הצליחה ליצור במשך חמש השנים האחרונות ולו קשר רציני וארוך טווח אחד. "תהרגי אותי", אני שומעת אותה שוב ושוב, "אבל אני לא מבינה איך בחורה כל כך יפה וכל כך מוצלחת לא יכולה למצוא חבר – אני כבר לא מדברת על חתן. אין לך מישהו להכיר לה"?
בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכי הזמנתי אותה לסעוד עמי ארוחת בוקר של יום שבת באחד מבתי הקפה הפזורים לאורך חוף הים. "את האמת, אני מתה לקשר רציני", סיפרה לי, תוך שהיא מערימה על הצלחת שהחזיקה בידה מבחר של סלטים טריים, שהיו מונחים בסדר מופתי על הבר.
"אני מודעת היטב לכך שאני כבר לא ילדה ושהשעון הביולוגי שלי מתקתק. מה, את חושבת שלא הייתי רוצה שמישהו יחכה לי בערב בבית אחרי שאני גומרת את העבודה? את חושבת שאני לא מתה למצוא מישהו שיהיה אכפת לו ממני? אמא חושבת שאני מרחפת, תקועה בקריירה שלי, אבל האמת היא שהקטע הזה של חבר וחתונה דווקא מאוד יושבים אצלי בראש".
תפסנו שולחן פינתי, ממנו יכולנו לצפות על הים, ותוך שאנו מחסלות בהנאה גדולה את החביתות הגדולות, המשכנו לפטפט. ט.מ., אחת הצעירות היותר אינטליגנטיות שהכרתי בימי חיי, הייתה גלויית-לב איתי. לדבריה, בחמש השנים מאז שעזבה את בית הוריה ועברה להתגורר בגפה, עשתה כל שניתן כדי לפגוש ולהכיר בני זוג, בין אם במסגרת עבודתה ובין אם באתרי הבילוי, אליהם נהגה להגיע מפעם לפעם.
"נתחיל מזה שבגילאים הרלוונטיים לגביי, כל מי ששווה וראוי כבר נשוי. מה שנשאר זה כל אותם אלה, שכל מה שמעניין אותם זה לבלות ולהנות, והדבר האחרון שיש להם בראש זה להיות מחוייב למישהי – בטח שלא להתחתן ולהקים משפחה. הראש הזה של "אכול ושגול כי מחר תיבול" הוא לא נחלתם של הגברים בלבד. הקטע הזה קיים גם אצל הרבה בנות. יש לך שתי ברירות: או לזרום עם הקטע, או להישאר תקועה לבד בבית".
ההמשך בפרק הבא…..
