מה שמזכיר לי את סיפורה של אחת מידידותיי הטובות יותר, שמסיבות מובנות לא אנקוב בשמה האמיתי ואסתפק רק בכינויה – גליה (שם בדוי) – כינוי שרק אני משתמשת בו כשאנו נפגשות.
גליה באה מבית עני. כדי לעזור להוריה בכלכלת הבית היא נאלצה לצאת לעבוד כבר בגיל צעיר, כך שאת חייה כנערה בוגרת היא החלה ללא השכלה. מה שעמד לזכותה היה חיצוניותה המצודדת. במהלך שירותה הצבאי נוצר קשר רומנטי בינה לבין אחד ממפקדיה, גבר שהיה מבוגר ממנה בכ-15 שנים. מיד בתום שירותה נישאו השניים ובמהלך השנים נולדו להם שני ילדים מקסימים.
גליה קיבלה בהבנה ובאהבה את דפוס החיים שהועיד לה הגורל בשל היותה רעייתו של איש צבא. היא גידלה באהבה גדולה את שני ילדיה, טיפחה את הבית המרווח שרכשו באחד הפרברים הצפוניים של העיר תל-אביב, והמתינה – כמו רעיה נאמנה ואוהבת – לשובו של בעלה הביתה.
יחסיהם של גליה ובעלה ידעו במהלך השנים עליות ומורדות. העובדה ששבועות ארוכים בעלה לא היה מגיע הביתה, לא הקלו על מערכת היחסים ביניהם. באותה תקופה גונבה לאוזניה שמועה על קשר רומנטי, שמקיים בעלה עם חיילת המשרתת תחת פיקודו. גליה לא ידעה נפשה מרוב צער ותסכול. אני זוכרת פגישה שקיימנו באותה תקופה, בה לא חדלה מלבכות. אני זוכרת גם משפט שאמרה באותו מעמד: "היום הייתי עוזבת אותו! אבל לאן אלך? איזה סיכוי יש לי להחזיק מעמד מבחינה כלכלית? אין לי שום מקצוע ביד. וחוץ מזה, מי ייקח אותי עם שני ילדים?".
גליה ובעלה שרדו את המשבר והמשיכו בחייהם. השנים חלפו, הילדים בגרו, וכדי להכניס לחייה מעט תוכן, החליטה גליה בשלב מסויים להיענות להצעתה של אחת מחברותיה ולעזור לה בניהול חנות בגדים, שהייתה ממוקמת באחד המרכזים המסחריים במרכז העיר. מהר מאוד התברר כי גליה נחנה בחוש מסחרי מפותח והיא זו שנטלה לידיה את ניהול העסק. שנתיים-שלוש לאחר מכן היא הפכה שותפה מלאה בחנות.
גליה פרחה. הצלחתה העסקית נטעה בה ביטחון עצמי רב, ובשלב מסויים פנתה ללמוד מנהל עסקים. בינתיים גדלו הילדים, נישאו ועזבו את הבית. כמה שנים לאחר מכן השתחרר בעלה מהשירות הצבאי והחל לחפש את עתידו בשוק האזרחי.
"השיבה הביתה" לא עשתה טוב לבני הזוג. לאחר שנים ארוכות בהן תפקדו במסגרות נפרדות, הם התקשו להסתגל לחיכוך הצמוד והיומיומי. פרק זמן מסויים הם עוד המשיכו למשוך את העגלה בצוותא, אבל אז, בוקר אחד החליטה גליה שדי לה ופתחה בהליכי גירושין. את יום הולדתה החמישים ושלוש היא חגגה כשהיא "חופשייה ומאושרת" כהגדרתה.
